המרחק מטבריה לחמת

פתיחה

טבריה היתה עיר מרכזית בזמן התלמוד, וידיעות רבות מובאות אחריה בשני התלמודים ובמדרשים. גם חמת, הן זו הסמוכה לה והן חמת גדר המרוחקת יותר – מוזכרות פעמים רבות.
במאמר זה אנו מדברים על חמת הסמוכה לטבריה. ובאופן מפתיע, המרחק בין טבריה לחמת מוזכר בתלמוד הבבלי פעמים, מפי בני ארץ ישראל, אך למרבה התמיהה המרחקים הם שונים:
בעוד שבמסכת מגילה מוסרים לנו האמוראים שמרחק מחמת לטבריה הוא מיל – הרי שבמסכת עירובין אנו שומעים מפי התנאים כי חמת כולה מובלעת בתוך תחום השבת של טבריה [efn_note]מציאות זו אינה מופרכת גם היום: תחום שבת הוא אלפים אמה, וגם במימדי ימינו תיתכן שכונה המרוחקת 500 אמה (250 מ’) מהעיר הסמוכה לה, ושאורכה אלף אמה, כ- 500 מ’, כך שהקצה הרחוק נמצא 1,500 אמה מהעיר. ומדובר שאין להן “עירוב” (צורת הפתח) שמאחד אותן.[/efn_note].

הנה המקורות:

I – במסכת עירובין במשנה בסוף פרק חמישי (ס”א ע”א)

אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה, וְאַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה.

והתוספתא מרחיבה, ומביאה דוגמא

אימתי? בזמן שהיו בתוך אלפים אמה שלהן. לא היו בתוך אלפים אמה שלהן – אין להם אלא אלפים אמה בלבד.

בראשונה היו בני טבריא מהלכין את כל חמתה ואין בני חמתה באין אלא עד מקום הכיפה. עכשיו בני טבריא ובני חמתה חזרו להיות עיר אחת.

מתוך הדברים ברור לגמרי: חמת – בתחילה, כשהיתה נפרדת מטבריה – היתה עיר קטנה, הבלועה כולה באלפים האמה של טבריה.

II  – לעומת זאת במגילה דף ב סוף ע”ב:

“… דאמר רבי יהושע בן לוי ‘כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך’.

עד כמה?

 אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא, מיל.

ולימא מיל?

הא קא משמע לן דשיעורא דמיל כמה הוי – כמחמתן לטבריא”

גם פה ברור לגמרי – המרחק מחמת לטבריה הוא מיל.

III אי אפשר להימנע מלהעיר שיש מימרא מאוד דומה בדור שאחריהם, לגבי מדידת שיעור חימוץ, שהוא כמו המרחק מטבריה למגדל נוניא, בפסחים מ”ו ע”א –

… אין לו כיוצא בו מהו?  אמר ר’ אבהו אמר ר’ שמעון בן לקיש: כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל.

ונימא מיל?

הא קמ”ל דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא

נסכם:

1. עיקר מאמרנו הוא הסתירה בין עירובין למגילה, האם המרחק בין טבריה לחמת הוא מיל או שחמת מובלעת בתחום השבת של טבריה ואח”כ התאחדו לעיר אחת.
2. מדוע לענין חמץ נתנו נקודות ציון אחרת מאשר לקריאת מגילה? והאם יש לזה בכלל משמעות?
3. מדוע התנא צריך להשמיע לנו איך מודדים מיל, במיוחד בתקופה שארץ ישראל זרועה אבני מיל רומאיות לרוב, ולחלופין מה מועיל נקודות הציון האלו מעבר למקומן ולשעתן.

פוסט זה הוא תקציר ממאמר מקיף בנושא שאני מקווה לסיים בקרוב. להלן עיקרי הדברים כפי שנראה לענ”ד.  במאמר המלא יופיעו אי”ה דיעות נוספות.

אציין כי חכמי בית המדרש עסקו בנושא הזה רק מעט. הנושא התעורר בעיקר סביב שאלת חג הפורים בערים המוקפות חומה ובסביבותיהן, משהחלה ההתיישבות היהודית החדשה לפני כ- 100-150 שנה. לענ”ד יש לשמוע תחילה את דעתם של חכמי בית המדרש לפני שפונים לניתוחים הסטוריים וארכיאולוגיים, כי אמנם גם ארכיאולוגים והסטוריונים נסמכים על דברי התלמוד והמדרשים – אך כפי איך שהם הבינו אותם, ואילו התלמוד הוא בראש ובראשונה ספר הלכה ויש ללמוד תחילה כיצד הבינו את הדברים חכמי ההלכה, גם אם לא הכירו את השטח. להיפך, לעיתים דוקא אי ההכרות יביא את החשיבה שמחוץ לקופסא.

מטבריה לחמת

נפתח בשאלה 3, מדוע צריך החכם להשמיע לנו איך מודדים מיל, בפרט שארץ ישראל זרועה אבני מיל רומאיות – התשובה היא כי אבני המיל הללו מציינות מרחקים, אבל האמוראים משמיעים לנו הלכה, והיא לא נמדדת לפי אבני מיל אלו, כפי שיבואר.

לשאלה 1. לפנינו סתירה בין הברייתא  לבין דברי ר’ יהושע בן לוי,  האם המרחק מחמת לטבריה הוא מיל או שמא חמת בלועה כולה בתחום השבת של טבריה. רוב העונים לשאלה זו נקטו שמדובר  על מדידות הלכתיות שונות: לענין תחום שבת אנו בודקים את המצב בשטח, וחמת אכן היתה כולה בלועה בתחום השבת של טבריה בשעה שנאמרו הדברים. אבל לענין מגילה הולכים אחר תחום העיר כפי שהיה בזמן יהושע בן נון, ולכן השמיע לנו ריב”ל את הדוגמא הזו.

תשובה זו ממחישה מדוע כאמור אבני המיל הרומאיות אינן רלוונטיות, כיון שהן התייחסו למצב בשטח, לא לתחום העיר מזמן יהושע.

יישבנו את הסתירה, אבל הלכה למעשה שלענין קריאת מגילה הולכים אחרי תחום העיר כפי שהיה בימות יהושע – אפשר להסביר את ר’ ירמיה בשתי דרכים:

דרך אחת – מודדים מיל מתחום העיר הקדומה, וזהו הסמוך לעיר שעד אליו קוראים את המגילה: “מחמת לטבריה מיל” – ועד שם קוראים את המגילה בט”ו. וגם אם העיר התרחבה ותחומה כעת רחוק הרבה יותר ממיל מהעיר הקדומה, או שיש עיר חדשה באיזור הסמוך לה – תחום קריאת המגילה נקבע כפי שהיה בזמן יהושע, ולא השתנה, גם אם המשמעות היא שבעיר הסמוכה לכרך יהיו איזורים בהם קוראים את המגילה בי”ד ובאחרים בט”ו. [efn_note] לפי דרך זו צריך לומר שמקומו של היישוב שמימות יהושע שקדם לטבריה של הורדוס, הגרעין הקדום – היה ידוע בציבור הרחב ור’ ירמיה או ר’ חייא בר אבא יכולים להציג אותו כנקודת ציון.

וזה קצת דחוק מהתיאור של הירושלמי שר’ יוחנן קרא באיזור מסוים בטבריה ואמר (ירושלמי מגילה פרק א הלכה א) “רבי יוחנן קרי לה בכנישתא דכיפרא ואמר הדא היא עיקר טיבריא קדמייתא” משמע שלא כולם ידעו.

אולי נאמר שאחרי שר’ יוחנן פירסם – נודע הדבר. [/efn_note] .

הדרך השנייה – “מחמת לטבריה מיל” – כלומר מהקצה של חמת, ולמרות זאת בכל חמת קוראים את המגילה בט”ו. [efn_note]  יש להעיר שניתן להבין להיפך את המשפט “מחמת לטבריה מיל”, והוא – שמרחק מיל הוא מהקצה הרחוק של חמת אל טבריה, וכולל את חמת כולה.

הצעה זו הציע הרב משה קלירס, רבה של טבריה, בספרו “טבור הארץ”, והיא נועדה ליישב את הסתירה בין שני השיעורים הנ”ל, מיל או תחום שבת. הרב קלירס נסמך על כך שמיל בפי חכמי ההלכה הוא כשיעור תחום שבת, אלפים אמה, ואי לכך “מחמת – כולל חמת – עד טבריה מיל” או “חמת בלועה בתחום השבת של טבריה” הם שתי אמירות זהות.

גם אם לא נקבל את דבריו בענין זיהוי תחום שבת עם מיל – כשאומרים “מהקצה הרחוק של חמת עד טבריה יש מיל” כלומר שבכל חמת קוראים את המגילה בט”ו גם לשיטת הרב טיקוצ’ינסקי.

הרב משה קלירס. תרל”ו-תרצ”ד (1876-1934). יליד צפת. רבה של טבריה מתרס”ט 1909.  ספרו “טבור הארץ” עוסק בהסטוריה של טבריה.  נדפס תרס”ו. את הדיון בענין חמת הוא מתחיל בעמ’ כ”ג https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36721&st=&pgnum=58&hilite= [/efn_note] לא ייתכן מצב, לפי דרך זו, שבעיר אחת קוראים את המגילה בימים שונים, אלא אם חלק מהעיר הוא סמוך לכרך – כל העיר נגררת אחריו. [efn_note]  יש לציין כי ההסבר הזה אינו מספיק, כי לפי דיעה זו שלא רק לתחום שבת גם לענין קריאת מגילה הולכים אחר המצב בשטח, ואם יש רצף בנוי שמתחיל בתוך בתחום הסמוך לעיר המוקפת וממשיך הלאה – אזי קוראים בכל החלק החדש בט”ו, אם כן כבר בזמן המשנה היתה חמת בלועה בתחום השבת של טבריה, איך ייתכן שבזמן ר’ אבהו יהיה המרחק בינהן מיל?

אפשר לומר שר’ אבהו נתן את ציוני הדרך האלה כדוגמא, אבל חמת עצמה קוראים בה בט”ו מחמת שהיא עצמה מוקפת חומה מימות יהושע. כפי שנראה מהירושלמי בתחילת מגילה (פרק א הלכה א) “ר’ אייבו בר נגרי בשם ר’ חייה בר בא “כגון הדא חמתה”. לא אמר אלא “כגון”, הא חמתה עצמה – מוקפת חומה מימות יהושע בן נון”).

אבל החזו”א הציע שבין זמן המשנה לזמן ר’ אבהו חרב חלק מטבריה, בסמוך לחלק העתיק, וכן בסמוך לחמת, ולכן נוצר מרחק מיל. הצעה אפשרית בהתחשב בטלטלות שעברו על טבריה, במרד הגדול ורעידות אדמה ועוד.

במאמר המלא אני מציג מפה היכן צריך להיות הנתק המדובר. [/efn_note]

מבין שני אלו, הדרך הראשונה לפיה הסמוך לעיר נקבע על פי מה שהיה זמן יהושע – ידועה כיום כשיטת הרב טיקוצ’ינסקי, כפי שכתבה בספרו “עיר הקודש והמקדש” וכפי שמתפרסם מידי שנה ב”לוח ארץ ישראל”. כידוע המנהג המקובל, לפחות בירושלים, הוא  כמו הדיעה השנייה, שעיר אחת לא נחלקת לשניים.

יש לציין כי המחקר הארכיאולוגי ארוך השנים בטבריה וסביבותיה, לא מצא בטבריה – טבריה של ימי חז”ל, זו של הורדוס אנטיפס ואילך – ממצא יישובי מלפני ימי הורדוס, אלא רק בתקופת הברונזה הקדומה, הרבה לפני כיבושי יהושע. גם הממצא בחמת  אמנם מכיל חרסים החל מהתקופה ההלניסטית, אך שכבת ישוב נמצאה רק מהתקופה הרומית והלאה, [efn_note] ע”פ קדמוניות, חוברת 162, שנת תשפ”ב 2021, חוברת שהוקדשה כולה לטבריה [/efn_note] מה שמעורר שאלה על דברי חז”ל שערים אלו הינן מימות יהושע.

ודעתי היא שלמרות כל הממצא הרב והמרתק – לא מצאנו אינו ראיה, גם אם הטענה היא ש”לא מצאנו אבל היינו אמורים למצוא”, כי בטבריה עצמה עדין יש מקומות שכלל לא נחפרו, למשל בית הקברות ה”עתיק”, והמרחב ממנו אל טבריה הקדומה, ואם ייחפר ייתכן שעוד יימצא. במאמר המלא אני מציג מפה ומנסה להצביע על מספר מקומות שייתכן ותמצא שם החוליה החסרה.

מטבריה למגדל נוניא

גם לשאלה 2, מדוע נתנו לחמץ הגדרה אחרת מאשר למגילה – התשובה בפי רוב העונים היא כמו לשאלה 1, שמדובר על הגדרות הלכתיות שונות.

אך תחילה יש להבין היכן מגדל נוניא. מאז תחילת המאה הי”ט עלו הצעות רבות היכן מגדל נוניא, ומגדל צבעיא, ומגדל גדור, והיכן טריכאה של יוספוס. גם על מקומה של חמת, אגב, עלו כמה הצעות.

מגדל נוניא נזכרת בתלמודים רק פעם אחת, כאן, אך היא מופיעה וכמה וכמה פעמים אצל פייטני ארץ ישראל שאחרי חתימת הירושלמי, וכן בממצאים ארכיאולוגיים, ברשימת משמרות הכהונה.

הדיעה הרווחת כיום בקרב הסטוריונים, ארכיאולוגים, ואף תלמידי חכמים שעסקו בתחום, שלמרות שהגמרא אומרת שהמרחק מטבריה למגדל נוניא הוא מיל – הם מציעים למקם את מגדל נוניא במג’דל, כ- 5.6 ק”מ מצפון לטבריה, מרחק של ארבעה מיל רומאיים.

אחד הראשונים שבהם הוא הרב יהוסף שווארץ, מראשוני חוקרי הארץ [efn_note] הרב יהוסף שוורץ (תקס”ה-תרכ”ה 1805-1865) תלמיד חכם בעל השכלה אקדמית, איש ציבור וחוקר. היה מראשוני חוקרי ארץ ישראל, ועוד לפני עלותו ארצה, כבר ב 1829 שרטט את מפת הארץ, מפה בה השתמשו ההסטוריונים והגיאוגרפים בני תקופתו. חלק מספריו תורגמו לאנגלית ולגרמנית ושמשו ספרי לימוד, ואף קיבל עליהם מהקיסר פרנץ-יוזף את מדלית הזהב לאומנות ומדע.

כתב כמה ספרים, בהם גם תשובות בהלכה. ספריו העוסקים בגיאוגרפיה והיסטוריה של הארץ הם “תבואות הארץ” ו “דברי יוסף”.

להרחבה: 

אתר דעת          http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/sason-1.htm , ויקיפדיה         https://did.li/BkRfT ,

אנציקלופדיה של תדהר לחלוצי הישוב          http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/675 וכן ראה גם https://did.li/k0oCN, [/efn_note] . בספרו “דברי יוסף” הוא דן בהרחבה בסוגיא, ותמצית טענתו היא שאמנם הבבלי אומר כי המרחק מטבריה למגדל נוניא הוא שיעור חימוץ והוא מיל, אך בירושלמי כתוב ששיעור חימוץ הוא ארבעה מיל, ומאידך המרחק מטבריה למג’דל הוא הילוך שעה ורבע שהם ארבעה מיל, ולכן נראה לו ששיבוש נפל בבבלי והמרחק מטבריה למגדל נוניא הוא ארבעה מיל [efn_note] הוא אומר בפירוש שאמנם כך נראה לו מבחינה גיאוגרפית, אבל אחרי שנקבעה ההלכה ששיעור חימוץ הוא מיל – לא ניתן עוד לשנות את ההלכה ולהתיר בפסח בצק ששהה יותר משיעור מיל, אלא הוא מציע לחשוש לזה לחומרא לעניינים מסויימים.

קישור ל”דברי יוסף” –  https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=159&st=&pgnum=49

והוא גם מסביר שם מדוע בספרו “תבואות הארץ” העתיק את דברי חז”ל כפי שהם.

(תבואות הארץ  – פרק ג’ עמ’ רכ”ח,  http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=390 ) [/efn_note] .

גם חוקר דגול כשמואל קליין סבר שמגדל נוניא היא מג’דל. הוא הגיע למסקנתו זו על בסיס הזיהוי של מגדל נוניא עם טריכאה, כשהוא מזהה בין השם הארמי מגדל נוניא = “עיר הדייגים”  עם היוונית טריכאה = “עיר הדגים המלוחים”, בצירוף ההנחה דלעיל ששיבוש נפל בבבלי וצריך להיות ארבעה מיל יחד עם העובדה שיוספוס מציין שהמרחק מטבריה לטריכאה הוא  30 ריס – ארבעה מיל.

טיעוניו של קליין היטו את הכף לטובת זיהויה של טריכי עם מגדל=מג’דל ועם מגדל נוניא.

יש להוסיף עוד שתי נקודות:

• באותה הגמרא ממנה ציטטנו את דברי ר’ אבהו בשם ריש לקיש, על שיעור חימוץ מיל – יש מימרא נוספת של ר’ אבהו בשם ריש לקיש, בענין אחר, ובה מדובר על מרחק של ארבע מילין. עוד סיבה לשער שגם המימרא הראשונה היתה ד’ מילין .
• כשעיסה עומדת בלי שעוסקים בה – לא רואים שום שינוי לאחר ח”י רגעים. וקשה מאוד להבין את ההלכה האומרת שמתחיל חימוץ בשלב זה. אבל לאחר ארבעה מיל, 72 דקות – אז באמת העיסה כבר תופחת ואפשר להבין מדוע מדברים על חימוץ.

סיכום של הדברים ומקורות נמצא אצל פרופ’ עוזי ליבנר, במאמר בכתב העת קתדרא במקומה של מגדל צבעיא, ודרך אגב עסק גם במגדל נוניא [efn_note] קתדרה 120 (תמוז תשס”ו 2006). קישור – ttps://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_120.2.pdf

במאמר זה מגיע ליבנר דרך יצירתית ומעניינת, על בסיס מדרש על בני איוב, למסקנה שמקומה של מגדל צבעיה הוא בתל דובר, 4.5 ק”מ מדרום מזרח לצמח, על צומת דרכים רומאיות, הדרך מבית שאן לסוסיתא עם הדרך מגדר לטבריה. 

מספר שנים לאחר מכן חזר בו ליבנר מזיהוי זה והעדיף את ח’ירבת חמאם, הנמצאת כק”מ וחצי ממערב לצומת מגדל, על מורדות הר ניתאי, בסמוך לכביש 807 היוצא ממגדל לכיוון קיבוץ רביד וצומת גולני.

מיקומים, בעמוד ענן: 

תל דובר          :  https://amudanan.co.il/#!wiki=P838605

ח’רבת חמאם         https://amudanan.co.il/#!wiki=P337053 [/efn_note] .

לדעתי, עם כל הכבוד לכל אלו – דבריהם אלו דינם להידחות על הסף. בפרט דבריו של ליבנר. במאמר המלא אאריך בכך, כאן אסתפק בטענה, כי אמנם גירסת הגמרא לפנינו היא

“אין לו כיוצא בו מהו? אמר ר’ אבהו אמר ר’ שמעון בן לקיש: כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל”.

– ועל כך אומרים הרב שוורץ, קליין, ליבנר כי צריך להיות ארבעה מילין –

אך בגירסת רש”י והרי”ף אין בכלל המילה מיל בגמרא, וכך גם בחלק מכתבי היד, כגון כת”י מינכן, אלא  

“כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא” 

והוסיפו  רש”י והרי”ף  “והיינו מיל”. כלומר – הם לא גרסו בגמרא את המילה “מיל”. ברור לכל שאדם לא אומר שיעורי מרחקים מסברא בלבד במקומות שמעודו לא היה בהם, ועל כרחך אם אמרו “והיינו מיל” – סימן שהיתה להם בכך מסורת מרבותיהם.

גם הדמיון “מגדל הדייגים” = “עיר הדגים  המלוחים” אינו ראיה. סביב ים הכינרת יכולים להיות אינספור מקומות שייקראו על שם הדגים או הדייגים.

לדוגמא, הארכיאולוג אהוד גלילי הציע בשנת תשנ”ב להצביע על “סלע הנמלה” כעל מקור השם “מגדל הדייגים” בגלל המגדלור שלדבריו היה קיים על סלע זה בתקופה הרומית [efn_note] חדשות ארכאולוגיות שנת תשנ”ב 1991 (כרך צ”ז) עמ’ 88.  https://www.jstor.org/stable/23473071 [/efn_note]. ההצעה עצמה אמנם תמוהה, שכן היה עליו להכיר את רשימת משמרות הכהונה ולדעת שמדובר על יישוב, אבל הנה אנו רואים שאין צורך לכבול את עצמנו דוקא למג’דל.

לענ”ד, אם חז”ל אמרו מיל – יש לחפש את הישוב במרחק מיל לצפונה של טבריה. ואכן כ- 1.5 ק”מ מצפון לטבריה הקדומה נמצא האתר “חנאנת אל קסיס” [efn_note] קישור לחנאנאת אל קסיס –   http://survey.antiquities.org.il/#/MapSurvey/2163/site/23153  [/efn_note] , ליד עין חכה,  בו יש שרידים מהתקופה הרומית המאוחרת. המקום פחות תלול מחורבת חמאם, ואם ניתן להקים יישוב בחורבת חמאם, על מורדות הר ניתאי – לא מופרך להציע לחפור בנקודה זו ולצפות למצוא שם ישוב לפחות מסוף ימי בית שני.

כבר אובלרייט הציע לחפש את מגדל נוניא בתל רקת, כ- 300 מ’ מצפון לחננאת אל קסיס. כך שהשערתנו היא בעצם בעקבותיו, עם תיקון מסוים [efn_note] ויליאם אולברייט, 1891-1971. מחוקריה הדגולים של הארץ. פרסם את הדברים בכתב העת של “המכון האמריקאי לחקר המזרח”, כרך של שנת 1921/2. עמ’ 29 והלאה.

הגליון הספציפי פתוח לכל בלינק https://www.jstor.org/stable/i290707,

והמאמר הספציפי – ב   https://www.jstor.org/stable/3768450  [/efn_note] .

כעת נפנה לענות לשאלה 2, מדוע האמוראים נקטו מקומות שונים לקריאת מגילה ולשיעור חמץ אם בשני המקרים מדובר במיל. ותשובתי – שאמנם בשני המקרים מדובר במיל, אבל משך זמן ההליכה הוא שונה, כיון שמדרום לטבריה האיזור הוא מישורי ואילו ההולך צפונה צריך לעלות בשיפוע ההר  (אז טרם נחצב הכביש המודרני שנמצא בין הכנרת וההר).

מבין רבותינו האחרונים שעסקו בשאלה זו, מצאתי שנים שזו היתה תשובתם: ה”ברוך טעם” [efn_note] הרב ברוך פרנקל תאומים, תק”ך – תקפ”ח  (1760-1828). ספרו העיקרי – “ברוך טעם”. הדברים מתוך הגהותיו “אמרי ברוך” על ספר “טורי אבן”. [/efn_note] והרב משה קלירס בספרו טבור הארץ [efn_note]

על הרב משה קלירס ועל ספרו ראה לעיל הערה 3.    הדיון בענין חמת מתחיל בעמ’ כ”ג     

https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36721&st=&pgnum=58&hilite= האמירה שחמת מצפון לטבריה – החל מדף כ”ז עמ’ ב

הרב קלירס היכיר את הצעתו של הרב יוסף שווארץ לחפש את מגדל נוניא במרחק ארבעה מילין, ודוחה את דבריו. [/efn_note] . ולהבנתם, לענין חמץ שהוא איסור תורה מודדים מיל מישורי, הקצר יותר, ואילו לענין מגילה, שהיא מצווה שדברי סופרים – גם מיל בשיפוע ההר הוא סמוך לעיר.

לולא דבריהם היה אפשר לומר להיפך: חמץ מודדים לפי מיל בשיפוע ההר כי פחות מזה עדין לא החמיץ, וסמוך מודדים לפי המישור כי רחוק יותר כבר אינו סמוך.

חמת שמצפון לטבריה

את דבריו של הרב קלירס ציטטתי עד כה חלקית ולמקוטעין. לעיל הערה 3 הבאתי את תשובתו לשאלה 1  על הסתירה בין עירובין למגילה. ובפסקה הקודמת הבאתי את תשובתו לשאלה 2 על האומדנים השונים לחמץ ולמגילה.

אלא שיש לדייק: הרב קלירס שמע מפי זקני טבריה על מעיינות חמים מצפון לעיר, אך אין הוא יודע את מקומם כיון שנבלעו בכינרת. ועל כן הוא מציע שמגדל נוניא עמדה מדרום לטבריה, במישור; לעומת חמת שנמצאת לדעתו מצפון לטבריה, בשיפוע ההר. שניהם במרחק מיל אך זמן ההליכה שונה.

גם הרב גולדהר  בספרו “אדמת קודש” [efn_note] הרב יצחק גולדהאר, יליד צפת   הספר נדפס בתרע”ג. https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6732&st=&pgnum=109&hilite=

 בדבריו יש ידיעות רבות והשערות רבות, הבאתי כאן רק את אלו הקשורים ישירות לדיון שלנו.

עינות  רקת נקראים בפי הערבים פוליה (זהו גם שמה של כל הבקעה). התל – אקלטיה.  ראה להלן אצל מנדל נון. [/efn_note] , מצביע על מעיין מים פושרים מצפון לטבריה, שהיהודים קוראים לו עין חמתן על שפת הכינרת, בסמוך לואדי אבו אל אמיס, ולדבדיו מרוחקת מיל מטבריה. לדעתו שם היתה חמת, אך בגלל שהיתה עיר קטנה ודלה – לא נשאר ממנה דבר.

ודי אבו אל אמיס הוא נחל רקת, ואם כך המעיינות עליהם הוא מתייחס הם עין רקת.

חוקר הכנרת מנדל נון, בספרו “הכנרת” [efn_note] מנדל נון. תרע”ח – תש”ע 1918-2010. דייג, ארכיאולוג, וחוקר הכינרת. כתב מאמרים וספרים בחקר הכינרת.

התיאור נלקח מתוך “הכנרת – מונוגרפיה של ימה”, מנדל נון, הוצאת אריאל 1977, עמ’ 43-45. (הספר זמין באתר “כותר”). [/efn_note] , מתאר את המעיינות החמים בעין רקת: מדובר על קבוצת מעיינות, 3-5 מעיינות מינרליים חמים, קטנים יותר וקרים יותר מאשר חמי טבריה. חלקם נובעים מתחת מפלס הכינרת. כדי שהיה ניתן להשתמש בהם – בנו להם בריכות הרמה, כנראה כבר בתקופה הרומית. ספיקתם מוערכת ב- 11 ממ”ק בשנה. חומם –  30^O, לעומת  60^O בחמי טבריה, אך מספיק חמים כדי למשוך אליהם בלילות החורף את דגי הכנרת ובעקבותיהם את הדייגים.

בעקבות דברים אלו הציע שמריה גוטמן, חוקר גמלא, כי חמת המוזכרת במסע אספסיאנוס, כתחנה בין טבריה לטריכי [ – בהנחה שטריכי היא מגדל נוניא, מג’דל של ימינו ] – היא חמת זו, שמצפון לטבריה. [efn_note] שמריה גוטמן, תרס”ט – תשנ”ו  1909-1996. “גמלא – עיר במרד”, מהדורה ראשונה תשמ”ה, מהדורה שניה – משרד הבטחון ההוצאה לאור, תשנ”ד, עמ’ 16-18, ובהמשך עמ’ 63-66.  (הספר זמין באתר כותר) [/efn_note]

מספר שנים אח”כ, בתשמ”ח, פרסמו צבי אילן וגל יצחקי [efn_note] צבי אילן ויצחקי גל, כתובת הקדשה של בית כנסת מצפון לטבריה, בתוך “טבריה מיסודה ועד הכיבוש המוסלמי”, יד בן צבי ירושלים תשמ”ח, עמ’ 53-56.  (זמין ב”כותר”) [/efn_note]  כתובת שגילו באתר עין רקת, על אחת מאבני הקיר של בריכת ההרמה של אחד המעיינות האלו. הצעתם לקריאת הכתובת היא:

[דכי]רין לטב רבי עלא ואחיו / [דיהב]בון לתא דינרין לכנשת[א].

אם האבן הזו היתה בשימוש הראשוני מאבני המקום, ולא שהובאה מטבריה או מקום אחר – הרי היא מעידה בפנינו על בית כנסת שבתוך יישוב יהודי שהיה במקום זה. מה שמאשש את השערתו של גוטמן על חמת שמצפון לטבריה.

על בסיס כל זה עלתה ההצעה הבאה:

• חמת שבלועה בתחום השבת של טבריה היא חמת הדרומית, חמי טבריה של ימינו;
• ואילו חמת המרוחקת מטבריה מיל – היא חמת הצפונית, עין רקת.

הבעיה עם כל אלו היא שהמרחק מטבריה הרומית אל עינות רקת הוא 3.5 ק”מ (3 ק”מ בקו אווירי). למעלה משני מיל.

במרחק מיל מצפון לטבריה הרומית נמצאת עין חכה. אך היא לא יכולה להיות חמת, כיון שמימיה קרים –  22.5 מעלות [efn_note] לפי  https://mapateva.org.il/PDF/UrbanNature/Tverya2019.pdf [/efn_note] .

הדברים הללו אינם סותרים את השערתו של שמריה גוטמן, בהחלט ייתכן שעין רקת היא חמת מצפון לטבריה והיא זו המוזכרת במסע אספסיאנוס, ושהיה בה יישוב יהודי שנמצאה אבן מבית הכנסת שלו,  אבל ההשערה שחמת שבמרחק מיל מטבריה היא עין רקת – לא תתכן.

---