גבולות נחלת אפרים מתוארות בדברי הימים א’ פרק ז’ כח
וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם – בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ, וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן, וְלַמַּעֲרָב – גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ, וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ, עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ:
הצגת השאלה
אנו מתמקדים בפסוק זה, ללא השוואה עם תיאורים אחרים בתנ”ך של נחלת אפרים, ושואלים:
בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ – ידועה, גם אם לא ממש בדיוק; וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ – גם נערן וגזר ידועות, והתיאור הזה נותן לנו איפוא תמונה על קו הגבול הדרומי של אפרים; וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ תוחמים את אפרים בצפון; אבל מה הכוונה עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ ? היכן היא עַיָּה?
מצאנו בנחמיה י”א, בחלוקת ההתיישבות
{א} וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן הָעֲשָׂרָה לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת בֶּעָרִים:
ובפירוט הערים מצאנו – {לא} וּבְנֵי בִנְיָמִן מִגָּבַע מִכְמָשׂ וְעַיָּה וּבֵית אֵל וּבְנֹתֶיהָ:
עַיָּה זו – היא בודאי העי שבבנימין, המוכרת כבר מימי האבות וסמוכה לבית אל, וא”כ אפשר לשער כי גם עַיָּה שבדברי הימים היא העי שבבנימין. (לדוגמא, כך כתב כמשיח לפי תומו חוקר דגול כמו י. מ. גרינץ, במאמר על ראשית ימי הבית השני. [efn_note] כתב העת “ציון”, https://www.jstor.org/stable/23553275 . כרך ל”ז תשל”ב, חוברת ג-ד, עמ’ 134 [efn_note/]) אבל קשה להבין לפי זה את הגבול המתואר כאן: אם הגבול הדרומי יוצא מבית אל לנערן – מה משמעות קו הגבול שיוצא משכם לעי. לא ברור.
נסיונות לחפש עי אחרת בנחלת אפרים נתקלו במבוי סתום. הצעת הפתרון מגיעה לעזרתנו מגיע פתרון מכיוון מפתיע ולא מקובל – בעלי המסורה. מתברר שיש מחלוקת בין בעלי המסורה על נוסח הפסוק. אמנם בכתבי היד המוקדמים יותר הנוסח הוא “עד עיה” אבל כשמתקרבים לתקופת הדפוס אנו מוצאים כתבי יד, ואח”כ דפוסים רבים, בהם הנוסח הוא “עד עזה”. גם בתרגומים יש עדויות לנוסח הזה, כגון בחלק מהדפוסים של התרגום הארמי, המכונה “תרגום רב יוסף”, בתרגום השבעים, הוולגטה, ועוד. מנחת שי יצא בתוקף נגד גירסה זו: “עד עיה ובנותיה. טעות גדול נפל בהרבה ספרים מהדפוס שכתוב בהם ‘עד עזה’. וזה ברור כשמש שקלקול המדפיסים הוא, כי בכל כ”י מדוייקים וגם בדפוסים הישנים כתוב ‘עיה’ בי’, וכן הוא בספרי המסורת ובחילופים שבין מערבאי למדינחאי כולם שווים ‘עיה’ בי'”, אבל הגר”א קיבל גירסה זו “עד עזה. שהיה במקצוע צפונית מערבית של אפרים, וזה עזה של אפרים ולא היא עזה שביהודה”. דעת מקרא, שיצא בשנת תשמ”ו. מזכיר גירסא זו בהערות, והוא הציע כי לפי גירסא זו ניתן להציע את עזון, שבסמוך למעלה שומרון, כהצעת זיהוי. פרסומה של סברא זו הגיע לאחר עשור, בשנת תשנ”ו, על ידי פרופ’ אהרן דמסקי בהרצאה שנשא בכנס מחקרי יהודה ושומרון, ואף הרחיב להסביר את תיאור מהלך גבול אפרים שבפסוקנו ומשמעותו. הערה בישוב הסמוך מעלה שומרון, בחורשת אורנים שניטעה ע”י השלטון הירדני על שטחה של ח’רבת ג’מעין, התגלה כפר מהתקופה הישראלית מהמאות ז-ח לפנה”ס. הכפר נחפר ע”י ד”ר שמעון דר בשנת תשל”ט 1979, והוא פרסם את המחקר בספר “מחקרי שומרון” (בעריכה משותפת שלו עם זאב ספראי), הוצאת הקיבוץ המאוחד תשמ”ו, עמ’ 13-73. יש שהבינו את דמסקי שהוא הציע שח’ורבת ג’מעין היא עזה דנן. ולא היא, ההצעה של דמסקי היא לגבי עזון, ואילו ח’רבת ג’מעין היא כפר בת שלו, ככתוב עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ.ממצא ארכיאולוגי המתאים לתקופה לפי “עמוד ענן”, המסגד העתיק בעזון יושב על התל העתיק של הכפר, אם כי היום הכל שם בנוי וקשה להבחין בתל העתיק, ונלקטו שם חרסים שתחילתם מתקופת הברזל II ועיקרם מתקופת בית שני. בעזון לא התקיימה חפירה ארכיאולוגית, וגם פרופ’ ישראל פינקלשטיין ופרופ’ אדם זרטל למיטב ידיעתי לא סקרו אותה. הדברים מבוססים א”כ על סקר החרום שנעשה ביהודה ובשומרון בתשכ”ח. עכ”פ אנו רואים שהיה במקום ישוב בתקופה הישראלית, אם כי אין לנו ראיה שכבר בתקופת השופטים או אף בימי שלמה כבר היה קיים הישוב. יש להזכיר ש”לא ראינו אינו ראיה”, במיוחד במקרה זה שלא היתה חפירה אלא רק סקר. לינק – https://amudanan.co.il/#!wiki=P401167