חישוב שנות ערלה
חישוב שנות ערלה
תקציר משיעור הרב יהושע יגל
ת”ר אחד הנוטע אחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה – עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית, פחות משלשים יום לפני ראש השנה – לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית,
ופירות נטיעה זו אסורין עד ט”ו בשבט, אם לערלה ערלה ואם לרבעי רבעי
וכתב רש”י
ופירות נטיעה זו אסורים כו’. ואף על פי שאמרנו עלתה לו שנה, אם חנטו בה פירות לאחר ר”ה של שנה שלישית מיד – עדיין אסורין הן עולמית משום ערלה; שאע”פ שר”ה תשרי לנטיעה – ט”ו בשבט ר”ה לאילן, וזו כבר נעשית אילן, לפיכך אין שנתה מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט”ו בשבט. אבל משם ולהלן אם יחנטו בה פירות דין רבעי עליהם לאכול בירושלים ובט”ו לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החנוטים בה מכאן ואילך. לכך הועילו לה ל’ שלפני ר”ה שממהר התירה מט”ו בשבט ועד ר”ה:
כלומר, לפי רש”י – הסיבה שמאריכים את שנות הערלה עד ט”ו בשבט היא בגלל שקיצרנו את השנה הראשונה;
אבל לו היה נוטע באלול, ובראש השנה לא עולה לו שנה – כשימלאו לנטיעה שלוש שנים תצא מידי ערלה בראש השנה ולא יצטרך לחכות עד ט”ו בשבט.
וראייה מלשון הברייתא: דוקא “נטיעה זו” שקיצרנו לה את שנה א’ – היא שצריכה לחכות עד ט”ו בשבט, אך לא אם לא קיצרנו את שנה א’.
דיוק נוסף הוא מלשון ר’ יוחנן, או ר’ ינאי – “פעמים שבשלישית”, “פעמים שברביעית”, משמע שיש פעמים שלא .
וכן דעת הרמב”ם והראב”ד לגבי הנוטע לפני תשרי. אך מי שנטע בחדשי החורף, תשרי חשון וכו’: רש”י – לא גילה דעתו, הראב”ד כתב – שיצא מידי ערלה בראש השנה (למשל אם נטע בכסלו שנה א – יצא מידי ערלה בר”ה שנה ד’), ולהרמב”ם – יצא מידי ערלה אחרי שיעברו שלוש שנים מיום ליום.
לעומתם, בעל המאור חולק: לדעתו תמיד יש לחכות לט”ו בשבט. תמיד צריך לספור שלושה ראשי שנים כנטיעה ואח”כ ר”ה כאילן.
ואת הלשון “פעמים” הסביר בכך שאין פירות שחונטים בעונה הזו, ע”ש.
דיעה נוספת מצינו ב”שיטת ריב”ב” שעל הרי”ף (ר’ יהודה בר ברכיה, אחיין של בעל המאור) בשם ר’ שמואל בן דוד:
הנוטע בתשרי חשון או כסלו – כיון שהגיע עליו ט”ו בשבט – עלתה לו שנה ראשונה כאילן, ואח”כ כשיגיע ראש השנה תמלא לו שנה ראשונה כנטיעה, וכך עוד שנה ועוד שנה, ויסתיימו לו שנות הערלה בראש השנה השלישי.
כלומר: גם הוא סבור כמו בעל המאור שתמיד צריך שלושה ראשי שנים כאילן ושלושה כנטיעה, אבל הסדר לא משנה.
ועוד נקודה בדבריו: הוא דיבר דוקא על הנוטע בתשרי חשוון או כסלו. משמע אבל לא אח”כ. והסיבה – כדי שיהיה שבועיים לקליטה ועוד שלושים יום להחשב שנה לפני ט”ו בשבט.
ושיטת המאירי: אם נטע בשנה א’ בט”ו באב, או לפני כן אחרי זמן חנטה של העץ – ראש השנה שלו תשרי, ויצא מידי ערלה בראש השנה שנה ד’; אבל אם נטע לפני זמן חנטה – ברגע שיעברו שלוש חנטות מיום ליום – יצא מידי ערלה, ואינו צריך לאחרב עד ט”ו בשבט.
הרוצה להעמיק יותר בכל זה ובצדדים הלמדניים של הסוגיא – מצ”ב צילום המאמר מהספר “נתיבות יהושע”, של הרב יהושע יגל זצ”ל (“הרב יוגל”), מייסד וראש ישיבה במדרשיית נועם פרדס חנה.