אורות החנוכה
אורות החנוכה
באנו חושך לגרש,
בידינו אור ואש.
כל אחד הוא אור קטן,
וכולנו אור איתן.
סורה חושך, הלאה שחור!
סורה מפני האור!
(שרה לוי-תנאי)
החושך של יוון הוא לא רק בשיר ילדים תמים, גם במדרש רבה מופיע
וחושך [על פני תהום] – זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם “כתבו על קרן השור שאין לכם חלק בא-לקי ישראל” (בראשית רבה פרשה ב סי’ ד)
וצריך להבין, הלוא יוון קידמה את העולם בתחומים רבים:
ביוון העתיקה קידמו וניסחו את עקרונות החשיבה השיטתית המדעית, הן בתחומים מופשטים – מתימטיקה, לוגיקה, אתיקה, ובראש כולם הפילוסופיה, והן במדעי הטבע – ביולוגיה ורפואה, פיזיקה ואסטרונומיה. יוון קידמו מאוד את כל ענפי האמנות – מוזיקה, אסתטיקה, ציור, פיסול, אדריכלות, ספרות, תיאטרון, ואפילו ניצני הדמוקרטיה החלו ביוון.
אבל אם נתבונן נמצא שיוון מכילה גם חושך:
יוון היתה רוויה בעבודת אלילים, שהיתה אלימה, מינית, ולא מוסרית. התרבות – רוויית עירום ופריצות. דוגמאות – האמנות רוויה בעירום, רוב תחרויות הספורט היו בעירום, משתאות לדיוניסס, אל היין, שהיו לא רק זלילה גם הפקרות מינית, חיי המשפחה – לרבים ורבות היו מאהבים ומאהבות מחוץ לנישואין, וגם תופעת הזנות ביון היתה הרבה יותר ממוסדת מאשר בתרבויות שלפני כן, כולל זנות פולחנית (אי אפשר לומר שכלל לא היתה זנות פולחנית לפני כן, אבל ביון היה נפוץ הרבה יותר).
אם נחלק: בחכמת יון יש הרבה אור, אבל האמונה והתרבות הכילו הרבה חושך.
“מאי חנוכה” שואל התלמוד הבבלי, ועונה
“דתנו רבנן: כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל; וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום – בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ח’ ימים. לשנה אחרת קבעו ימים טובים בהלל והודאה”.
את השאלה “מאי חנוכה” ניתן אמנם להבין “מה מדובר, מה האירוע, מה קרה בדיוק”, אבל רש”י אינו מפרש כך, אלא: “מאי חנוכה. על איזה נס קבעוה”. כלומר ברור לרש”י שהשאלה אינה לצורך בירור הסטורי, אלא היא אמונית מחשבתית: מהי המהות של חג החנוכה שאנו חוגגים לדורות.
שכן, נרות רבים אנו מדליקים בחנוכה. אורות רבים מאירים לנו:
- יש המדגישים בחנוכה את גבורת היציאה למרד. וזו בודאי גבורה גדולה, ואור גדול, לצאת מתי מעט וכמעט ללא אמצעים, נגד צבא גדול, חמוש – ואכזר.
חישבו איזה אומץ, איזו נחישות, היה צריך כדי לצאת במחתרת נגד הבריטים, והכפילו פי כמה.
- יש המדגישים בחנוכה את המדינה היהודית שהקימו אבותנו,
- יש המדברים על טיהור המקדש, על חידוש עבודת הקרבנות,
- יש המדגישים את הרוח הישראלית שניצחה את רוח יוון:
המהר”ל מדבר על כך ש”מלכות יון היא כנגד השכל, ולכן היו מבקשים החכמה, ולכן רצו לבטל את התורה מישראל כי לא רצו שתהיה חכמה כלשהיא שהיא יותר עליונה מהחכמה האנושית שהיתה להם”, (אור חדש סוף עמ’ יא), ונצחון ישראל הוא נצחון החכמה העליונה על החכמה האנושית.
כל אלו אורות המאירים לנו מההיבט הציבורי, הלאומי. אבל אומה מורכבת מפרטים, ממשפחות, וצריך לחפש את הבסיס בחיי הפרט. ומתברר שהנצחון על יוון מאיר גם את חיי הפרט באור נרות החנוכה:
במגילת תענית נמצאים כמה וכמה תיאורים על גזירות היוונים, ועל ימים טובים שעשו כשבטלו
- בעשרין וארבעה ביה /באב/ תבנא לדיננא. בימי מלכות יון היו דנין בדיני הגוים וכשגברה ידם של בית חשמונאי בטלום חזרו לדון בדיני ישראל ואותו היום שבטלום עשאוהו יום טוב.
- בשיבסר ביה /באלול/ נפקו רומאי מן ירושלם. מפני שהיו מצרין לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה ובמה היו מצרים להם מלכי יון היו מושיבין קסטריאות בעירות להיות מענין את הכלות ואחר כך היו נשואות לבעליהן …
- בתלתא בתשרי … שגזרה מלכות יון שמד שלא להזכיר שם שמים על פיהם, (מצוטט במסכת ראש השנה י”ח ע”ב)
- מדרש נוסף מתאר בהרחבה גזרות מגוונות שגזרו היוונים, כולל גזרת הלילה הראשון המתוארת במגילת תענית בי”ז אלול. המדרש מובא ב”אוצר מדרשים” שליקט אייזנשטיין ( חנוכה עמ’ 192 ):
תנו רבנן, בימי מלכות יון הרשעה גזרו על ישראל שכל מי שיש לו בריח בתוך ביתו יחקוק עליו שאין לשונאי ישראל חלק ונחלה בא-לקי ישראל, מיד הלכו ישראל ועקרו בריחים שבבתיהם.
ועוד גזרו שכל מי שיש לו שור יכתוב על קרנו שאין לשונאי ישראל חלק בא-לקי ישראל, הלכו ישראל ומכרו שוריהם.
ועוד גזרו עליהם שיהיו בועלין נשיהן נדות הלכו ישראל ופרשו מנשיהן.
ועוד גזרו שכל מי שנושא אשה תבעל להגמון תחלה ואח”כ תחזור לבעלה. ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים …
חלק מאלו נמצאות במקורות נוספים, כגון גזירת הלילה הראשון מובאת גם בכתובות ד’ ע”ב, והגזירה השלישית “כתבו לכם על קרן השור” נמצאת בבראשית רבה פרשה ב פיסקא ד ובמקבילות,
באלו – הניצחון על יוון מייצג את הרוח הישראלית שניצחה את רוח יוון בחיי הפרט: גם את חיינו הפרטיים, כגון תביעות משפטיות בין אדם לחבריו, חיי המשפחה, פתחי הבתים, בהמות העבודה, ואפילו אוצר המילים – ננהל לפי התורה והמסורת. “נר איש וביתו” התקינו חכמים בנר חנוכה. הכל מתחיל מהבית.
כאמור אורות רבים ודגשים רבים לחנוכה.
לענ”ד – חנוכה לאמיתו כולל את כל אלו. כל אלו גוונים שונים של חג החנוכה, ומהיכללם יחד – כולם יחד – הוא מתמלא.
אחרי שאמרתי את זה הראו לי שזכיתי לכוון לדברי הרב קוק. הדברים נמצאים הן בסידור “עולת ראיה” והן בעין איה (שבת פרק ב פיסקה כד). לחיבת דבריו אעתיק אותם במלואם:
להדליק נר של חנוכה.
החנוכה המושפעת מהעתיד היותר נעלה, כאשר ביארנו בהוראת חנוכה בהקבלה להוראת חנוך (*), היא מציירת את כל המאורות הפרטיים שצריכים להאיר באומה: אור התורה, אור הנבואה, אור החכמה, אור הצדק, אור הגבורה, אור השמחה, אור החסד, אור האהבה וכיו”ב. שרק טרם הוכרה התכלית העליונה של החיים נראים לנו האורות הרבים, הפרטיים, כאילו הם דברים נפרדים, וצריכים לפעמים להיות עומדים בפירודם כדי שלא תמחה צורת כל אחד מהם ע”י עירוב פרשיות. ולפעמים הפירודים מביאים ג”כ סכסוכי דיעות, יש נוטה לאחד המאורות ביותר ונדמה לו שמי שנוטה אל חברו הוא ממעט צביונו של אותו המאור החביב עליו ושהוא מכיר ביותר ביקרתו. ומתוך שכל אחד מתגדר להגביר ולהאדיר את הצד הטוב שנפשו נוטה אליו, הכלל מתבנה והשכלולים מתרבים. אבל הפירודים ג”כ לא יהיו קיימים לעד, שהרי כ”ז שיש פירודי דיעות אין הקדושה מתבססת בעולם. ועיקר הברכה היא ברכת השלום, והיא תתקיים בעתיד בהיות ההכרה ברורה לכל כי כל המאורות הפרטיים הכל הוא נר אחד. ע”כ לא נרות של חנוכה נאמר בברכה שהיא נושאת דעה עד המרחק היותר נשגב, עד העתיד היותר עליון ונערץ בעז ד’, כ”א נר של חנוכה.
(*) הנימוק מדוע נקרא חנוכה בלשון נקבה – בסידור נמצא כמה פסקאות לפני כן, ב”עין איה” – שם פסקה ח.
לא תמיד אנו מדגישים ומציינים את כולם. לעיתים הדובר מתמקד במסר אחד מסיבות שהזמן גרמן, למשל דורות רבים לא יכלו להזכיר את ענין הגבורה היהודית והקמת המדינה העצמאית, כי היית עלול להחשד כמורד במלכות, או מחנך או מרצה המתמקד רק באחד מכל אלו. אבל תמיד תמיד יש לזכור: אור החנוכה כולל את כל אלו גם יחד. את כולם עלינו לאמץ ולמשוך את האור מהם אל חיינו. כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן.